נכתב על ידי עו"ד מירב זמיר
פורם באתר פוסטה ב 12/08/2021
13:34
עו"ד מירב זמיר על ההבדלים בין חשד סביר לבין הוכחה מעבר לכל ספק סביר, ועל התובנות המקצועיות שהכניסה במונחים המשפטיים האלה השופטת טלי חיימוביץ

"השופטת חיימוביץ עמדה על קוצו של יוד כנדרש וכראוי במשפט הפלילי" (צילום יאיר ביטון: פלאש 90)
כידוע, לאחר איסוף הראיות על ידי הרשות החוקרת (משטרה, רשות מסים וכדומה), מעבירה זו את תוצריה לענף התביעות/פרקליטות, על מנת שאלה, משפטנים מנוסים, יבדקו עד דק את חומר הראיות ויחליטו אם מתקיימים "סיכויי הרשעה סבירים".
לאור מפת הסיכויים על הפרקליטות להחליט אם להגיש כתב אישום אם לאו. חזקה על הפרקליטות, כי בחינה זו תהא מקצועית והגונה, כדרך שלא לסכן אדם בהעמדתו לדין. כדרך לעשות כן, מצופה מהפרקליטות שאותו "שקלא וטריא" ייעשה בניתוק מהשערת והמלצת הגוף החוקר.
לרוב, אכן כך נעשים הדברים. אלא יש מקרים אשר מעוררים לפחות ספק, אם אותו קשר סימביוטי שקיים בין הגוף החוקר לבין הפרקליטות, אינו משפיע על בחינת הראיות והחלטתה להגשת כתב אישום. עסקינן בעיקר באותם תיקים תקשורתיים ומיוחצ"נים, בהם הפרקליטות מעורבת בעצמה כבר במהלך החקירה, עובדת בצמוד לגוף החוקר, מנחה אותו בפעולות חקירה נדרשות ואף מקיימת עימו דיונים באשר להערכת הראיות שנאספו בתיק.
מתוך הכרעת הדין שניתנה ב-10 אוגוסט בבית משפט המחוזי בתל אביב, לפיה יאיר ביטון זוכה זיכוי מלא ונוקה כליל מהאשמות החמורות נגדו, והביקורת המרומזת שנמתחה על הפרקליטות על ידי כבוד השופטת טלי חיימוביץ, עולה תהיה האם הפרקליטות אכן פעלה באופן אחראי והגון בכל הנוגע להעמדתו לדין של יאיר ביטון, או שמא חטאה בעצמה בהנחת מוצא אשר הובילה אותה להגשת כתב אישום כה חמור נגד יאיר ביטון עצמו וחברת ב.יאיר הציבורית אשר הוא בעל השליטה בה.
החקירה המשטרתית החלה בשנת 2012 בעקבות ידיעות מודיעיניות שהתקבלו במשטרה, על קשר בין מי שנחשב לראש ארגון פשיעה – יצחק אברג'יל, לבין חברת הבנייה "גן רווה". דומה כי שמו של יצחק אברג'יל עשה את שלו, והוביל את המשטרה להנחת מוצא כי הנפשות הפועלות חברו יחדיו למטרת הוצאת כספים במרמה מחברה ציבורית העוסקת ביזמות נדל"ן, חברת ב.יאיר. מתוך הנחת מוצא זו נוצרה גם הנחת עבודה אחת ויחידה, שמטרתה להוכיח את אותה תזה.
מאותו רגע הושקעו משאבים אדירים, בין בכוח אדם ומשאבים אחרים ובין בתקציבים (הגוף החוקר היה מורכב מכוח משימה משותף של היחידה הארצית לחקירות בינלאומיות ויחידת יהלום של מס הכנסה), על מנת להוכיח כי אכן צדקו בהשערותיהם.
לאחר שנים של חקירה מאומצת הוגש כתב אישום, שמנה שישה אישומים נגד מעורבים שונים, ביניהם יאיר ביטון וחברת ב.יאיר. בדומה לגוף החוקר, גם הפרקליטות הקדישה במשך שש שנים ארוכות מאמצים כבירים להוכחת הנטען על ידה בכתב האישום – הקשר הפסול לכאורה בין יאיר ביטון ו/או חברת ב.יאיר לבין אברג'יל.
בהכרעת הדין זיכתה כבוד השופטת טלי חיימוביץ את ביטון זיכוי מלא, וקבעה כי בסופו של יום החשד העמום שהיה לגבי הקשר בין יאיר ביטון לבין יצחק אברג'ל לא הוכח, בוודאי לא כנדרש במשפט הפלילי.
בתוך כך, קל להבין את הביקורת שהשופטת מתחה על הפרקליטות בין השורות, הן לגבי ניסוחו של כתב האישום בזיקה למיוחס ליאיר ביטון, הן על אופן הגשת המוצגים על ידי הפרקליטות והן על ההימנעות התמוהה של הפרקליטות מלהגיש חוות דעת מומחים מתחום הבנייה ו/או מתחום החשבונאות, אשר יאששו את התזה של הפרקליטות.
כך, אותה פרשייה אשר זכתה לסיקור תקשורתי נרחב בעיקר בזכות צמד השמות "יצחק אברג'יל וחברת ב.יאיר", החלה בקול תרועה רמה והסתיימה בקול ענות חלושה. נדמה כי משאלת ליבה של הפרקליטות שכמות הראיות תחליף את האיכות, נמוגה.
אבל הכרעת הדין הזו חשובה לא רק משום הכתם הכבד שהוסר מעל יאיר ביטון ומעל חברת ב.יאיר, אלא משום שכבוד השופטת חיימוביץ עמדה על קוצו של יוד כנדרש וכראוי במשפט הפלילי. ניכר בעליל, כי השופטת חיימוביץ בחנה היטב את הראיות הרבות שהוגשו, תוך התאמתן לעבירות המיוחסות לנאשמים, ותרגמה אל נכונה את הביטוי החולש על המשפט הפלילי: "מעבר לספק סביר".
ואם כבר עסקינן ב״ספק הסביר הנעלם״, גם אם אין מדובר בתופעה רחבה בה מתקיים חשש שהפרקליטות ננעלת על הנחות מוצא, לטעמי אותם מקרים ספוראדיים אשר מחריבים עולמו של אדם מחייבים שינוי תפיסתי בדרכי העבודה של הפרקליטות והמשטרה. משסירבה הפרקליטות לגוף חיצוני אשר יפקח על דרכי עבודתה (מה חבל שהצליחה במלחמתה זו), הגיעה העת לנתק את קשרי העבודה הצמודים הקיימים בין הפרקליטות לבין המשטרה, וזה המעט שבמעט שניתן לעשות.
במקרים בהם יש צורך בליווי משפטנים לחקירות משטרה ראוי שהליווי יתבצע באמצעות גוף חיצוני לפרקליטות, בוודאי לא כזה אשר יבחן את הראיות ויחליט אם להגיש את כתב האישום. רק כך תוכל הפרקליטות לנתח את הראיות בראש פתוח ונפש חפצה, באופן מקצועי והוגן כנדרש וכמצופה מגוף אשר בהינף יד עלול להחריב עולמו של אדם.
מכאן, אין לי אלא לקוות שהפרקליטות, כגוף מקצועי ואחראי, לא תלך אחר הביקורת הנשמעת בתיק זה לפיה היא כשלה, נחלה מפלה וכדומה, משל זהו משחק פרטי, וכדרך לנקות את שמה תנסה להפוך את ההחלטה בדרך של הגשת ערעור.
מצופה, שתניח את האגו בצד, ותקרא את הכרעת הדין בעיון ובעין מקצועית. לא כדרך להתגבר על נימוקיה בערעור, אלא כדרך להפנים את המסר וליתן את הדעת לביטוי "מעבר לספק סביר" בטרם תסכן אדם בהחלטה להעמידו לדין בעבירות חמורות.
אם כך תנהג תהא זו לא רק תחילתו של הליך השיקום הצפוי ליאיר ביטון ולמוניטין של חברת ב.יאיר, אלא גם "שיקומו" של אמון הציבור במערכת אכיפת החוק.
מחברת המאמר היא עו"ד מירב זמיר, משפטנית המתמחה במשפט הפלילי, ומנויה באינדקס עורכי הדין של "פוסטה"
Bình luận