הזן החדש של מגיפת השיימינג

נכתב על ידי עו"ד מירב זמיר

פורסם באתר פוסטה ב 19/08/2021

16:07

עו"ד מירב זמיר על פרשת המסרונים שמסעירה את הבראנז'ה, ועל בכירי הפרקליטות אשר נתנו גיבוי לחומרים האסורים שהביאה הדס שטייף, ומוצאים עצמם כעת במרדף אחר מוטציות מפוברקות שברחו מהמעבדה שלהם ברחוב צלאח א דין

הצילומים בעמוד זה לפי סע' 27א' לחוק זכויות יוצרים

תיאורים על מערכת יחסים נושנה לכאורה, שמשוייכת לשערורייה מאוחרת

חופש הביטוי נחשב לאחת מזכויות האדם החשובות ביותר, מרכיב חיוני בקיומו של כל משטר דמוקרטי.

חופש הביטוי הוא הזכות הבסיסית הנתונה לכל אדם להביע עצמו; מחשבותיו; רעיונותיו; אמונתו. כדרך להגשים זכות זו יכול אדם להביע עצמו בתקשורת מילולית, בעל פה ובכתב.

ועדיין, ברור כי חופש הביטוי אינו מגן על כל סוג ואופן של ביטוי, אלא רק על כזה שאינו מכיל פגיעה שאינה מוצדקת בזכויות אחרות, או בערכים חברתיים אחרים.

חופש הביטוי אינו חופש השיסוי, לא ניתן להחיל בתוכו את מה שמכונה "שיימינג", לבייש אדם באשר הוא, בין אם הוא במעמד ציבורי ועל אחת כמה וכמה כאשר מדובר באדם פרטי.

תופעת השיימינג אינה תופעה חברתית חדשה, אלא שהודות להתפתחות הטכנולוגיה נדמה כי היא מקבלת צורה ומימדים מפלצתיים. מפיצי מידע אשר מבקשים לבייש ולהשפיל אדם, כפי שמעוגן בחוק איסור לשון הרע, משתמשים ברשתות החברתיות כבמה להפצת מידע משפיל ומבזה בדרך של תמונה, סרטון או טקסט אשר מתעדים ומציגים לראווה מה שבעיני המפיץ נחזה להפרה של נורמות חברתיות, ולעזאזל הגנת הפרטיות.

הקלות והמהירות בה נחשפים מידע ופרטים אישיים אודות אדם מסוים במטרה אחת ויחידה, לבייש אותו וללעוג במטרה להוקיעו מן החברה, היא בלתי נשלטת. בעידן הגוגל, הפגיעה האנושה תרחף כעננה מעל ראשו ותלווה אותו עד יומו האחרון.

האנונימיות שמתאפשרת בחסות רשת האינטרנט מקשה על גורמי אכיפת החוק לאתר את הדמות הנסתרת שמאחורי המקלדת. מקשה, אך זו אינה משימה בלתי אפשרית. משטרת ישראל מצויידת במחלקת סייבר של בוגרי שב"כ, על נקלה היא יכולה להתחקות אחר מפיצי הרוע.

כך היה כאשר המשטרה ניהלה חקירה אינטנסיבית נגד הבלוגרית לורי שם טוב ואחרים. לאחר ששני בניה של שם טוב נלקחו ממנה על ידי רשויות הרווחה היא יחד עם אחרים, בינהם עובדים סוציאליים ומשפטנים למינהם, מתחו ביקורת חריפה אשר גלשה להשמצות נגד עובדים סוציאליים, עורכי דין, עיתונאים, שוטרים פרקליטים ואף נגד שופטים. פרשת לורי שם טוב ואח' זכתה לסיקור תקשורתי נרחב וכונתה "פרשת הטרור הרשתי". בסיומה של חקירת משטרה מאומצת בליווי מחלקת הסייבר בפרקליטות הוגש נגד שם טוב ואחרים כתב אישום חמור מאין כמותו אשר השתרע על פני למעלה מ-100 עמודים וכלל כ-120 סעיפי אישום.

לשם המחשת הדברים, כתב האישום הכיל מגוון ביטויים מיניים ומבזים כגון "מכירים את….? היא זורמת ומשתוללת עם מי שצריך בלשכת עורכי הדין… שוכבת עם.. ועם… ויש לה רקורד מוכח של טיפוס לצמרת באמצעות…".

טענת ההגנה המרכזית אשר הועלתה על ידי הנאשמים היתה, כי עסקינן בזכותם לחופש ביטוי אשר כולל בתוכו גם זכות למחאה אזרחית.

מנגד, הפרקליטות ראתה בכתב האישום שהוגש תוך פגיעה לכאורה בחופש הביטוי, הליך משפטי תקדימי המייחס עבירות פליליות לתופעת השיימינג, והדגישה את הסירוב לראות בזכות היסוד לחופש הביטוי זכות לגיטימית לחופש השיסוי.

לא זו אף זו, הפרקליטות הגדירה את לורי שם טוב כ"מסוכנת לציבור", וזאת משום הסכנה הנוראה מתחלואי השיימינג אשר גורמים לקורבנותיהם מצוקות קשות עד כדי התאבדויות. על רקע המסוכנות הנטענת, ובדומה לבקשות נגד נאשמים בעבירות אלימות חמורות אשר נטען כי מסוכנותם כה גבוהה שלא ניתן לאיין אותה אלא בדרך של מעצר, הפרקליטות ביקשה לעצור גם את לורי שם טוב עד תום ההליכים. את המסוכנות המיוחסת לה היה ניתן לפתור בדרך של שחרור בתנאים מגבילים, למשל איסור גישה למחשב ואיסור הפצת חומרים ברשת האינטרנט, אלא שלורי שם טוב סירבה לכל תנאי ההגבלה שדרשו ממנה. מעצרה הוארך פעם אחר פעם ובסופו של דבר היתה נתונה במעצר למעלה משנתיים. לפני כשנה היא שוחררה בחסות מגפת הקורונה ומשפטה עדיין מתנהל.

לאחרונה מופצת ברשת "כתבה" של אתר אנונימי המתבטא ברוח חבורת לורי שם טוב, ובה תיאורים קשים על מערכת יחסים נושנה לכאורה בין יו"ר לשכת עורכי הדין לשעבר, עו"ד אפי נוה, לבין אשה אשר נשואה לדמות משפטית בכירה.

לאחר שהופצו בכל אמצעי התקשורת פרטים על פרשת המין והמינויים של אפי נווה והשופטת אתי כרייף, מקבלים עתה גולשים רבים בציבור הרחב את מה שמכונה פרק ב' באותה פרשה. הגם שהתיק הפלילי נגד נוה ואותה אשה נשואה נסגר בסיום חקירת המשטרה בעילה של היעדר אשמה, המפיצים האנונימיים אשר על פניו נראה כי הם בעלי עניין באותה אשה (אולי מתוקף היותה עדת תביעה נגד לורי שם טוב?) מכתירים את ה"חשיפה" שלהם בשם: "ראיות מפלילות לשוחד מיני משולש". במהירות הבזק נחשף ציבור רחב מהבראנז'ה המשפטית והתקשורתית למסרונים פרטיים לכאורה בין נוה לבין אותה אשה – מסרונים שהגדרתם ותוכנם הפורנוגרפי מביישים ומבזים לא רק את הדמויות המדוברות, אלא גם את הקורא באשר הוא.

לנוכח השיימינג הנורא אשר נעשה ממש בימים אלה לאשה המדוברת, אשר התיק נגדה נסגר כאמור, התהייה העקרונית העולה כעת היא האם גורמי אכיפת החוק עומדים על רגליהם האחוריות כדי לשמור על זכויותיהם של "נפגעי טרור הפצה פוגענית ברשת" רק כאשר מדובר בדמויות ממסדיות וסלבריטאיות נבחרות, או שמא כלפי כולי עלמא.

בהקשר לזה, לא למותר לחזור ולהזכיר, כי פרשת המין והמינויים של אפי נווה נולדה כאשר עיתונאית גל"צ הדס שטייף מסרה ישירות לפרקליט המדינה דאז, שי ניצן, את תוצרי הטלפונים האישיים של אפי נווה אשר נותרו בבית של אשתו לשעבר. הגם שכבר אז היה ברור שלא ניתן להכשיר חומרים פסולים אלה ולהשתמש בהם, פרקליט המדינה שי ניצן בגיבוי מנהל מחלקת הסייבר עו"ד חיים ויסמונסקי הכשירו את השרץ, ובכך נתנו למעשה גיבוי, בעיקר מוסרי, להמשך חשיפת חומרים בבראנז'ה בדרך לא דרך.

כידוע, בסופו של יום בכירי הקטגורים בפרקליטות לא הצליחו להתגבר על אי קבילות הראיות והתיק נסגר לאחר שימוע של סנגורי נוה (עו"ד בועז בן צור), בין היתר לאור הרוחות החדשות אשר מנשבות בפרקליטות. אז התיק נגד נוה והשופטת אמנם נסגר, אך כמו בתיאוריה על המעבדה בעיר ווהאן שבסין, שממנה חמק וירוס הקורונה, דומה, כי בכירי הפרקליטות אשר נתנו גיבוי לחומרים האסורים שהביאה הדס שטייף, מוצאים עצמם כעת רודפים אחר הזנים השונים של הווירוס, כולל מוטציות מפוברקות, שברחו מהמעבדה של שי ניצן ושל מנהל מחלקת הסייבר חיים וויסמונסקי ברחוב צלאח א- דין.

כצפוי, ורייאנטים של החומרים הרגישים נפוצו ברחבי הרשת "והדביקו" את כל הנקרה בדרכם, בין היתר הם הגיעו לעבריינים הקיברנטים שהפיצו את הסיפור על האשה הנשואה תוך שהם עושים בו כבשלהם – מפברקים שיחות, מעצימים ביטויים, קושרים את בעלי העניין ומדירים את מי שהם חפצים ביקרו.

בשל חומרת הדברים, במחלקות הסייבר במשטרה ובפרקליטות מנסים להגיע היום אל האחראים להפצת המסרונים תוך שהם מגדירים כ"נפגעי טרור" את החשודים שלהם מאתמול.

על זה כבר נאמר "סוף מעשה במחשבה תחילה".

הרי ממש כשם שממגרים מגיפות, יש חשיבות בהבנת מקור המחלה ואופן התפשטותה כדרך לסייע בבלימתה. את מקור המידע האסור יש לאתר עוד באיבו, ובטח לא לתת יד להפצתו בשם המאבק באיכות השלטון ומערכת אכיפת החוק. מהעומדים בראש מערכות האכיפה מצופה כי לפחות עתה יבינו את הסכנה החמורה הטמונה באותם חומרים אסורים (פרי העץ המורעל), וככל שמתגלה אדם המחזיק באמתחתו מידע אסור מהסוג שהניחה לפתחם הדס שטייף, טוב ינהגו אם יעשו את כל הנדרש כדי לגנוז אותו – גם לא לעשות בו שימוש וגם להבטיח שהוא לא יגיע לידיו של איש.

אולי כך ניתן יהיה לשטח את העקומה ולבלום את מגיפת השימייניג, אחרת, הוורייאנטים עשויים להדביק כל אחד, לרבות אלה העומדים בראש המערכת.

מהפרקליטות נמסר בתגובה: "הפרקליטות לא הכשירה בשום דרך את השימוש בתוצרים של הדס שטייף מהטלפון של אפי נוה, ההיפך המוחלט הוא הנכון. הפרקליטות פעלה ללא לאות להוצאת צווי איסור פרסום רחבים על התוכן של הטלפון. הפרקליטות והמשטרה אף נמנעו לעיין במרבית התכנים בטלפון וביקשו לעיין באמצעות צווים ממוקדים וקפדניים ביותר ובפיקוח הדוק וצמוד של בית המשפט. יש לזכור כי עותקי הטלפון של אפי נוה הגיעו לידי המשטרה לאחר שעברו בין כמה ידיים."

מחברת המאמר היא עו"ד מירב זמיר, משפטנית המתמחה במשפט הפלילי, ומנויה באינדקס עורכי הדין של "פוסטה"